מה קורה כשכל צד בטוח שהוא צודק והשני טועה?
תובנות מתוך פרשת ויצא
פרשת ויצא מפגישה אותנו עם מערכת יחסים מורכבת בין יעקב ללבן. מערכת יחסים שמתחילה בהסכמות ברורות לכאורה, אך לאורך השנים הופכת למערכת יחסים של חוסר אמון, תחושת חוסר הוגנות ומחלוקות.
יעקב מגיע לבית לבן ומתאהב ברחל. הוא מציע לעבוד שבע שנים בתמורה לנישואיו איתה:
"וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל שֶׁבַע שָׁנִים וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ" (בראשית כ"ט, כ').
אלא שבבוקר שאחרי החתונה מגלה יעקב שלבן נתן לו את לאה במקום רחל. יעקב פונה אליו בכעס ובתחושת פגיעה:
"מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי? הֲלֹא בְרָחֵל עָבַדְתִּי עִמָּךְ וְלָמָּה רִמִּיתָנִי?" (בראשית כ"ט, כ"ה).
לבן מציג את מנהג המקום כתשובה להתנהלותו, ויעקב ממשיך לעבוד שבע שנים נוספות כדי לשאת גם את רחל.
אבל הסיפור לא מסתיים כאן. גם בהמשך הדרך, כאשר יעקב עובד אצל לבן ומקבל את שכרו בצאן, מתפתחת מחלוקת סביב תנאי העבודה והשכר.
לאחר שנים של עבודה, יעקב מרגיש שלבן שינה שוב ושוב את תנאי ההעסקה שלו. בשיחה ביניהם הוא אומר:
"וַאֲבִיכֶן הֵתֶל בִּי וְהֶחֱלִף אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים" (בראשית ל"א, ז').
גם לבן מציג את הדברים מנקודת מבטו, ובסופו של דבר, לאחר שנים של עבודה ומחלוקות, יעקב מחליט לעזוב.
אז מה אפשר ללמוד מהסיפור הזה על ניהול קונפליקטים?
מערכת היחסים בין יעקב ללבן ממחישה כיצד הסכמות שהופרו, או שנתפסות ככאלה, עלולות לפגוע באמון וליצור משקעים שהולכים ומצטברים.
כשכל צד מרגיש שנעשה לו עוול, הוא עסוק בהצגת הצדק שלו ובהוכחת הטענות שלו. כל אחד זוכר את הדברים אחרת, מפרש את ההתנהלות אחרת ומתקשה לראות את נקודת המבט של האחר.
בגישור אנחנו פוגשים מצבים דומים. לעיתים כל צד מגיע עם רשימה ארוכה של טענות, הבטחות שלא קוימו ותחושות של חוסר הוגנות.
אבל כדי להתקדם, לא מספיק רק להכריע מי צודק. חשוב לאפשר לכל צד להשמיע את הסיפור שלו, להבין מה עומד מאחורי תחושת הפגיעה ולברר מה נדרש כדי שאפשר יהיה להמשיך הלאה.
מעניין לראות שגם יעקב ולבן, למרות המשקעים והמחלוקות, מגיעים בסופו של דבר להסכמה על כריתת ברית:
"וְעַתָּה לְכָה נִכְרְתָה בְרִית אֲנִי וָאָתָּה וְהָיָה לְעֵד בֵּינִי וּבֵינֶךָ" (בראשית ל"א, מ"ד).
הם מקימים גל אבנים שישמש עדות לברית ביניהם ומגדירים גבול שמסדיר את המשך היחסים ביניהם.
הם לא חוזרים להיות כפי שהיו, ולא בהכרח מסכימים על מה שהתרחש בעבר, אבל הם מצליחים להגיע להסכמה לגבי הדרך שבה ימשיכו מכאן.
מחלוקות תמיד יהיו, ולא נוכל למנוע אותם לגמרי. אבל אפשר לבחור לנהל את המחלוקות בצורה אחרת ולעצור את מעגל ההאשמות.
ההצעה שלי כשיש מחלוקות ותחושה של אי עמידה בהסכמות, לעצור לרגע ולאפשר לכל צד להשמיע את נקודת מבטו. לנסות להבין איך כל אחד פירש את ההסכמות, מה יצר את הפער ומה נדרש כדי להמשיך מכאן.
שיחה כזו יכולה להיות התחלה של בניית אמון והסכמות חדשות.




תגובות