מה פרשת בראשית יכולה ללמד אותנו על מערכות יחסים בעבודה?

שלוש תובנות על מילים, גבולות והבחירות שלנו.

השבוע אנחנו מתחילים מבראשית. הפרשה הראשונה בתורה.

כשקוראים את הפרשה דרך המשקפיים של מערכות יחסים, אפשר למצוא בה שלוש תובנות על האופן שבו אנחנו מתנהלים עם עצמנו ועם האנשים שסביבנו:

1.     מילים בוראות מציאות

העולם נברא באמצעות דיבור: "ויאמר אלוקים: יהי אור ויהי אור"

הבריאה נעשית באמצעות כוח הדיבור, דבר שמלמד אותנו עד כמה המילים שלנו משמעותיות ובעלות כוח ליצור מציאות.

בתוך מערכות היחסים שלנו, למילים שאנחנו בוחרים יש השפעה גדולה. משפט אחד יכול לפרק את הקשר או להיפך, לפתוח שיחה ולתת תחושה שיש מקום גם לשני. וזה נכון גם למילים שאנחנו אומרים לעצמנו. משפט כמו "אין סיכוי שאצליח" רק יגדיל את האפשרות שבאמת לא אצליח.

כך גם בעולם העבודה, למילים של מנהלים יש כוח הרבה מעבר לרגע שבו הן נאמרות. יש להן השפעה על איך תראה הדינמיקה והתפוקה העתידית.

למשל: עובד מציג רעיון בישיבת צוות, ומנהל עונה לו "זה לא יעבוד". אולי הוא צודק ורוצה לחסוך כרגע זמן, אבל המשפט הזה עלול לגרום שבפעם הבאה העובד ישאיר את הרעיונות שלו לעצמו ולא יציג אותם. במקום לומר לו "זה לא יעבוד" אפשר לשאול שאלות, לנסות להבין לעומק את הרעיון ויחד עם העובד לבדוק את ההיתכנות של הרעיון.

לכן, לפני שאנחנו מדברים כדאי לעצור ולשאול איזו מציאות אני בוחר/ת לברוא באמצעות המילים שלי?

2.     גבולות ותיאום ציפיות

בסיפור אדם וחווה, הקב"ה מציב גבול ברור ומגדיר מה מותר ומה אסור. אדם וחווה חוצים את הגבול ואוכלים מעץ הדעת.

בתוך מערכות יחסים חשוב שתהיה מסגרת ברורה. אנחנו צריכים לדעת ולתקשר מה מקובל עלינו, מה לא ומה אנחנו מצפים זה מזה.

אבל כדי לבנות את אותה מסגרת ברורה, חשוב שנדבר על התפיסות, הערכים והצרכים שעומדים מאחורי הציפיות שלנו. ולאחר שהגדרנו את הגבול והמסגרת, נגדיר מה יקרה אם הגבול ייחצה.

הרבה פעמים בעולם העבודה, קונפליקטים מתרחשים בגלל שנדמה ש "זה ברור", ולא תמיד דברים ברורים לכולם באותה מידה.

מנהל מבקש מעובד לעדכן אותו כשיש בעיה. מבחינת המנהל הוא מצפה לקבל עדכון כבר כשמתעורר קושי, כדי שיוכלו לחשוב יחד על פתרון. העובד, לעומת זאת מבין שעליו לפנות למנהל רק אם הוא לא מצליח לפתור את הבעיה בעצמו. וכאן מתעוררת שאלה מה זו בכלל "בעיה"? איך כל אחד מגדיר בעיה שבה צריך לפנות למנהל? ואיזו בעיה אפשר ומומלץ שהעובד יפתור בעצמו?

לכן, כשעושים תיאום ציפיות חשוב לרדת לפרטים ולדבר על המצבים שבהם מצופה מהעובד לעדכן, ומתי יש ציפייה שהוא יתמודד עם הדברים בעצמו.

ככל שנהיה ברורים יותר לגבי הציפיות שלנו, כך נשאיר פחות מקום לניחושים, פרשנויות ואי הבנות.

3.     הבחירה בין הרגש לפעולה

הסיפור השלישי שמסופר בפרשה הוא סיפור קין והבל, קנאה בין אחים שמסתיימת ברצח. הקב"ה מקבל את מנחתו של הבל ולא מקבל את מנחתו של קין. קין מקנא באחיו, והקנאה הולכת ומתגברת עד שהיא מובילה אותו למעשה הקיצוני.

קנאה היא רגש טבעי שקיים בכולנו. אנחנו לא תמיד יכולים לבחור איזה רגש יעלה בנו, אבל אנחנו יכולים כן לבחור מה נעשה איתו.

כבני אדם אנחנו נולדים עם מידות, והעבודה שלנו היא ללמוד להכיר אותן ולדעת לאזן אותן.

בספר התניא נאמר "המוח שליט על הלב". גם כשהרגש עולה, יש לנו את היכולת לעצור ולבחור את איך לפעול.

זה מאוד רלוונטי לעולם העבודה. מישהו אחר קיבל את הקידום שקיוויתי לקבל. קולגה קיבל מחמאה על הרעיון שאני הבאתי. שותף קיבל החלטה שאני לא מסכימה איתה. עובד לא הקשיב לי כל הישיבה.

ברגעים כאלה יכולים לעלות בנו רגשות של קנאה, כעס, עלבון או תסכול. הרגש עולה, עוד לפני שהספקנו לחשוב. וכאן הבחירה שלנו לעצור את התגובה האוטומטית.

למשל, כשאני מקנאה בקולגה שלי אני יכולה לעצור ולשאול את עצמי:

מה אני רוצה לבנות לעצמי ולסביבה שלי?

מה בשליטתי ומה לא?

מה נכון לי לעשות עכשיו, גם אם זה לא הדבר שהכי טבעי לי לעשות, כמו לפרגן?

שלושת התובנות האלה מזכירות לנו שמערכות יחסים נבנות מתוך הבחירות שלנו במילים שאנחנו אומרים, בגבולות שאנחנו מציבים ובדרך שבה אנחנו בוחרים לפעול כשהרגשות עולים. אין לנו שליטה על איך הזולת יגיב לסיטואציה, אבל יש לנו שליטה על איך אנחנו בוחרים להגיב.